לא בא לי לתרגל - איך לא להיות סלע בנהר החיים

הלא-תרגול הזה מתחיל בפעמון הסיום. אין מה להתאמץ. אין מה לעשות. אין מה להשיג. אין לאן להגיע. אין מי להיות. אפשר להפסיק.
כשלא בא לנו לתרגל זה אומר אפשר לשאול מה בא לי שיפסיק? במה אני נלחם? ולהפסיק להלחם ולהתאמץ.
נהר החיים זורם וכל מה שיש לנו לעשות זה לא להיות סלעים בתוכו.

Transcript

התרגול הזה יהיה מדיטציה כשאין לנו כוח לעשות מדיטציה.

איזה פעמון הזה,

אפשר לקרוא לו פעמון הסיום של המדיטציה.

אפשר להרפות את הגוף,

להרפות את המאמץ,

להשאיר את העיניים עצומות,

לתת לאוויר,

לצאת ולהיכנס בצורה רגילה,

לא נשימה של מדיטציה.

בדרך כלל בתרגול אנחנו מאוד מנסים משהו.

איזה פעם אנחנו הולכים נגד כיוון הנהר ולא מנסים שום דבר.

אנחנו מניחים למחשבות לחשוב את עצמן בלי להתערב בהם.

מניחים לתשום את הלב,

לנדוד,

שונים לב לאן אני נודדת.

נותנים לה רגשות,

לעלות ולרדת,

להופיע ולהיעלם,

בלי איזה צורך להרגיש שלווה או ריכוז.

איפה קיים בתוכי כרגע מאמץ?

אולי איזשהו קיבוץ,

איפשהו גופני?

אני אעשה בדיקה אם אני יכול לשחרר את המאמץ הזה.

ולהסכים פשוט להיות כפי שאני עכשיו.

במנוחה שאחרי המדיטציה,

הרגע הזה שמצלצל הפעמון ופתאום אפשר להרפות,

נגמר.

בהתמסרות אין מאמץ.

אני לא צריך כוח בשביל להתמסר,

בשביל להכנה למה שקיים עכשיו.

בשביל באמת לנוח ולהרפות.

אם אני מפעיל כוח,

אז משהו בי לא רפוי,

לא מקבל,

לא מסכים.

אולי אפילו לא מקבל את זה שאני לא רפוי.

וזה גורם לעוד יותר קשיחות.

אז מה שזה לא יהיה,

אפשר אולי להזמין את המילים,

בא לי להפסיק לתרגל.

וכשהן באות,

מה הן מביאות איתן?

מה בעצם בא לי להפסיק שם?

אפשר להפסיק פשוט.

לנוח בתוך אי עשייה.

עשה באפס מעשה,

והכל מעצמו יעשה.

Reviews

It was very helpful
Thank you 🙏

לאביב שלום.
כן. נכון. ניפלא.
🌀
תודה רבה
אורלי
ישראל
🙂